מי יפצה (ובכמה) נוסע שטיסתו ליעד הסופי בוטלה בעקבות עיכוב בטיסת ביניים?

מבוא:

נוסעים רבים נאלצים לבצע עצירת ביניים בדרך ליעדם, ואף לפעמים לבצע מספר עצירות, כך שבסופו של דבר טיסתם מחולקת למספר מקטעים שמבוצעים בעזרת מספר טיסות, כשבכל מקטע יש זמני המתנה שונים. בדרך כלל, זמני ההמתנה "מפצים" על העיכוב בטיסות, אולם לפעמים העיכוב בטיסת ביניים גורם לכך שהנוסע יפספס את הטיסה הבאה ליעד הסופי או ליעד ההמשך, כך שמבחינתו יהיה מדובר בביטול של טיסה.

לקריאת מאמר מקיף בעניין פיצויים והטבות בגין ביטול טיסה - לחצו כאן!

התרחיש הבא ידוע ומוכר. נוסע רוכש כרטיס טיסה אשר כולל טיסת ביניים בדרך אל היעד הסופי, אולם בדרך נגרם עיכוב קל בזמן ההגעה ליעד הביניים שהוביל לביטול טיסת ההמשך. כעת, נוסיף לתרחיש השכיח ממילא את העובדה כי הטיסה ליעד הביניים בוצעה על ידי חברת תעופה "X", ואילו טיסת ההמשך ליעד הסופי בוצעה על ידי חברת תעופה אחרת "Y", וכל זאת כשכרטיסי הטיסה הוזמנו דרך חברה סוכנות נסיעות באמצעות האינטרנט שלצורך הנוחות תקרא "Z".

איחור בטיסת ביניים שהוביל לביטול טיסת המשך

לאור כל זאת, עולה השאלה על מי מוטלת האחריות לפיצוי בגין העיכוב שנגרם בטיסות, וכן על מי מוטלת האחריות לביטולה של טיסת ההמשך, וכן מהו הפיצוי המגיע לנוסע בשל כך (וממי מגיע הפיצוי)?

אם לא די במורכבות של הדוגמא המתוארת לעיל בשל ריבוי הגורמים הקשורים באירוע (3 חברות שונות), הרי שהמציאות מזמנת לנו מקרים מורכבים בהרבה. כך למשל, ייתכנו מקרים בהם עיכוב בטיסה אחת מוביל לשיבוץ הנוסע בחברה אחרת על בסיס מקום פנוי (להלן: "טיסה חלופית"), כשגם ביחס לטיסה זו מתגלות בעיות כגון עיכובים או ביטול כרטיס הטיסה שהוזמן.

לפני שנדון בשאלת האחריות ובפיצוי המגיע לנוסע שללא כל ספק נפגע מהתלאות שעבר, יצוין כי במקרים שלעיל מתוארות 3 עוולות שמוגדרות בחוק שירותי תעופה (חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), תשע"ב-2012) (להלן: "חוק שירותי תעופה"), ובהן עיכוב בטיסה, ביטול טיסה וסירוב לתת שירותי טיסה לאחר שאושרו כרטיסי הטיסה לנוסע.

סעיף 1 לחוק שירותי תעופה מגדיר, בין היתר, מפעיל טיסה כמי שמפעיל כלי טיס לשם הובלת נוסעים ממקום למקום. כן מגדירים סעיפים 5-9 לחוק רשימה של עילות מזכות ("מקרה מזכה") ופיצויים כספיים בעקבות התממשותן של העילות הלה אשר יפורטו בקצרה, כמפורט להלן:

1. עיכוב טיסה.

2. הקדמת טיסה.

3. ביטול טיסה.

4. סירוב להטיס נוסע בטיסה.

5. שינוי תנאי הטיסה לרעה (לדוג' העברה ממחלקה ראשונה למחלקת תיירים).

בנוסף, סעיף 3 לחוק קובע את רשימת ההטבות להן יהיה זכאי הנוסע כפיצוי בעקבות מקרה מזכה, כך:

1. שירותי סיוע (מזון, שתיה, שיחות טלפון, דוא"ל, לינה והסעה במקרה הצורך).

2. השבת התמורה או כרטיס טיסה חלופי בתוך 21 יום מהמועד שנשלחה דרישה.

3. פיצוי כספי בגובה המצוין בתוספת הראשונה לחוק בתוך 45 יום.

4. פיצויים לדוגמא ללא הוכחת נזק.

כדי לזכות בהטבות על הנוסע להגיע לדלפק החברה המספקת את שירותי הטיסה בנמל התעופה, וכן לוודא כי לא התקיימו תנאים המאיינים את תחולתו של המקרה המזכה כמו אירוע בטחוני, מתן הודעה מוקדמת בת 14 יום מראש על שינוי בכרטיס הטיסה וכיו"ב.

במקרה שנדון בפני בית המשפט השלום בהליך תק (ת"א) 56351-01-16‏ ‏ רון נוימן נ' דיזינהאוז בי.טי.סי. בע"מ, נדונה תביעה שהוגשה על ידי התובעים – בני הזוג נוימן כנגד ארבע נתבעות: סוכנות הנסיעות – חברת דיזינהאוז בי.טי.סי. בע"מ (להלן: "חברת דיזינהאוז"), אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ (להלן: "חברת אל על"), חברת דלתא נתיבי אוויר (להלן: "חברת דלתא") ו- חברת בריטיש איירווייז (להלן: "חברת בריטיש").

מעובדות המקרה עולה כי התובעים נאלצו להתמודד עם סדרת עיכובים אשר הובילו לדחייה של 36 שעות במועד חזרתם ארצה לעומת המועד המקורי שנקבע בכרטיסי הטיסה. לטענת התובעים, האיחור נגרם כתוצאה ממחדליהן ורשלנותן של הנתבעות שהביאו לעיכוב משמעותי בחזרתם ארצה.

זמן המתנה ארוך בטיסת ביניים

בתכנון המקורי, ללא העיכובים, התובעים התכוונו לעשות את דרכם חזרה ארצה מארה"ב שם ביקרו את בנם באמצעות חברת בריטיש שאמורה הייתה ללוות אותם עד לתחנת ביניים ומשם להמשיך בטיסה נוספת לארץ באמצעות חברת אל על.

אולם, ובניגוד למצופה, טיסתם הראשונה של התובעים בוטלה ורק ביום שלמחרת נמצאה להם טיסה חלופית (מקרה מזכה ראשון בגין ביטול טיסה) – אולם, ואם לא די בכך שטיסתם הראשונה בוטלה – חל עיכוב בטיסתם החלופית שהוביל לכך שהתובעים פספסו את טיסתם חזרה ארצה (מקרה מזכה שני בגין עיכוב בטיסת ביניים שהוביל לביטול טיסת המשך).

אך בכך לא תם מסע התלאות של התובעים בדרכם חזרה ארצה. לאחר העיכוב בטיסה ליעד הביניים הוזמנו להם כרטיסים אצל חברת אל על במחלקה היחידה בה היה מקום פנוי – מחלקת עסקים. אך גם הפעם לא שפר מזלם של התובעים וכרטיסי הטיסה בוטלו על ידי אל על (לאחר שאושרו) מכיוון שההזמנה בוצעה על ידי חברת דלתא (אשר טיסתה התעכבה באופן שהביא לביטול טיסת ההמשך) בשל חוסר התאמה בין המחלקה בה היו אמורים הנוסעים לחזור ארצה באמצעותה לבין המחלקה שהוזמנה בפעול (מדובר במחלוקת שניטשה בין החברות מכח אמנות בינ"ל שאינן קשורות לתובעים).

על כן, לאחר ביטול הכרטיסים על ידי חברת אל על, מצאו עצמם התובעים מתרוצצים בין עמדות השירות של החברות, אך ללא הועיל, שכן לא נמצא להם כרטיס טיסה. לכן, ובהעדר פתרון למצב הנתון והדחיפות שהתעוררה בחזרת התובעים ארצה – הוזמן על ידי התובעים ועל חשבון כרטיסי טיסה במחלקה הראשונה בסך של 3,700$. בתביעה שהוגשה סכום זה נתבעת להשבה יחד עם יתר הסעדים להם טענות התובעים.

התובעים דרשו בתביעתם לפיצוי בסך של כ- 32,000 ₪ בגין הוצאות שהוציאו בעקבות עיכוב וביטול הטיסות, אובדן ימי עבודה, עוגמת נפש או לחלופין קבלת פיצויים לדוגמא ללא הוכחת נזק בסך של כ- 10,000 ₪ מכח החוק.

אם כך, עינינו הרואות כי המקרה שבנדון זהה כמעט במדויק לדוגמא הסבוכה שהובאה בתחילת המאמר.

וכך, במקרה שלפנינו עולה האם עיכוב קל בטיסה ליעד ביניים מזכה בפיצוי בגין טיסת המשך שהתבטלה בעקבותיו, האם סוכנות הנסיעות (חברת דיזינהאוז) אחראית כלפי התובעים או שהיא בגדר מתווך שאינו אחראי להתנהלות חברות התעופה מהן הוזמנו הכרטיסים והאם התובעים זכאים לפיצוי מחברות שסיפקו לה שירותי טיסה חלופיים לטיסות שבוטלו ובגין סירוב לתת שירות מחברות אלו (ביחס לסירוב על ידי מחברת אל על).

תחילה יצוין כי, פסק הדין משתרע על פני עשרות עמודים אשר מגוללים את טענות הצדדים ועובדות נוספות שאינן רלוונטיות לעניינו. משכך, חל הצורך להפריד בין עיקר לטפל ולהתמקד בנושאים שרלוונטיים לנו.

כאמור לעיל, חברת דיזינהאוז טענה כי היא אינה אחראית להתנהלותן של חברות התעופה, וכי אין להטיל עליה כל אחריות בשל היותה סוכנות נסיעות. כן ציינה החברה כי היא נתנה מענה הולם לפניות התובעים וסיפקה להם פתרונות בזמן אמת, כך שאין להטיל עליה אחריות בשל ויכוחים שניטשו בין נתבעות אחרות שלא יכלה לצפותן ושלא היה לה שליטה עליהם. במקרה שלפנינו, נקבע כי טענותיה של חברת דיזינהאוז מעוגנות בדין, וכי היא פעלה ללא לאות למציאת פתרונות – ואף מצאה.

עם זאת, טענותיה של החברה ביחס להעדר אחריות מצדה נדחו, וזאת מהטעם שיש לה אחריות מכח דיני החוזים ודיני הנזיקין כלפי הנוסעים (אך לא מכח חוק שירותי תעופה). ברם, במקרה שלפנינו מכיוון שלא נמצא פגם בהתנהלותה בית המשפט נמנע מלהטיל עליה אחריות.

בין התובעים לבין חברת בריטיש איירווייז נסגרה פשרה לפיה תשלם האחרונה פיצוי בסך של כ- 7,000 ₪ אשר משקף את הפיצוי מכח החוק, כך שלאחר תשלום זה התייתר הצורך לדון בתביעה שהוגשה ביחס לעילה מזכה זו.

כאמור, חברת דלתא טענה כי אמנם חל עיכוב בטיסתה, אולם מדובר בעיכוב קטן של כשעה וחצי בלבד, ועל כן אין להטיל עליה כלל אחריות ובטח שלא אחריות ביחס לביטול טיסה. כן ציינה החברה כי היא פעלה למציאת פתרון לתובעים, הגם שלטענתה הדבר נעשה למעלה מן הצורך, עת הזמינה כרטיסים מחברת אל על. עם זאת, ציינה חברת דלתא כי אף אם נקבל את טענת התובעים ביחס לעיכוב שגרם לביטול – עדיין אין להטיל עליה אחריות משום שהיא סיפקה לתובעים שירות הטסה חלופי (מדובר בהעברת נוסעים ולא ברכישת כרטיס טיסה חדש).

עוד טענה חברת דלתא כי עומדות לה הגנות חוזיות משום שההסכם שנחתם בינה לבין התובעים מכיל תניית ויתור שמבטלת כל זכות לפיצוי בגין עיכוב של טיסות. לאור היקף המחלוקות, נקל לראות מדוע חל הצורך להגיש את התביעה.

בית המשפט סקר את המסגרת הנורמטיבית החלה על המקרה שלפנינו, ואת החוקים המטילים אחריות על "המוביל האווירי" כהגדרתו בחוק שירותי תעופה. כן נסקרו סעיפים המקנים למוביל האווירי פטור מפיצוי בגין איחור כמו במקרים בהם המוביל האווירי הוכיח כי בוצעו על ידו כל הפעולות הדרושות למניעת הנזק או שלחלופין כי יתר האמצעים לא היו סבירים. לעניין זה, יש לשים לב, כי לפי לשון הסעיף חובת ההוכחה במקרה זה חלה על המוביל האווירי, כך שעליו להביא את ההוכחות לכך.

בין לבין, דן בית המשפט בהטלת אחריות מכח חוק שירותי תעופה לנוכח הוראות סעיף 10 לחוק התעופה האווירית אשר קובעות ייחוד עילה, כלומר תנייה חוקית המאפשרת לתבוע נזקים אך ורק מכח הוראות חוק התעופה האווירית. עם זאת, במסגרת הסקירה המשפטית שנערכה עמד על כך בית המשפט שלא רק שחוק התעופה האווירית אינו חזות הכל, אלא שמאז חיקוקו נוספים חוקים חדשים אשר מרחיבים את היקף האחריות של חברות התעופה, לרבות (אך לא רק) חוק שירותי תעופה. יתרה מכך, נקבע כי אין בהוראות החוקים כדי למנוע מהתובעים לדרוש פיצויים בגין עוגמת נפש שנגרמה להם.

כאמור לעיל, חוק שירותי התעופה חל על טיסות יוצאות ונכנסות אל המדינה, לרבות טיסות שבוטלו. לפי החוק, נוסע אשר הגיע בזמן לדלפק של המוביל האווירי בנמל התעופה ואשר התקיים לגביו "מקרה מזכה" בגין ביטול טיסה זכאי להטבות (פיצויים) שנקבעו בחוק, כמפורט להלן:

1. שירותי סיוע.

2. השבת תמורה בסכום ששולם בעד הכרטיס או כרטיס טיסה חלופי ליעד הסופי, לפי בחירת הנוסע.

3. פיצוי כספי.

4. פיצויים לדוג', ללא הוכחת נזק, עד לגובה של כ- 10,000 ₪ באם לא סופקו שירותי הסיוע וההטבות.

5. פיצויים בגין עוגמת נפש.

מובהר כי ביחס לכל "ההטבות" לעיל נקבעו רשימה של תנאים וסייגים בחוק אשר מחייבים בדיקה פרטנית לפי כל מקרה לגופו. כמו כן, גובה הפיצוי, היקף הנזקים ויתר הנושאים משתנים אף הם בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה. בדרך זו, לפי חוק שירותי התעופה טיסה המקנה בפיצוי מוגדרת כטיסה יוצאת או אל מדינת ישראל, לרבות טיסה שבוטלה. כן מגדיר החוק כי כל נוסע אשר הונפק לו כרטיס טיסה ואשר הגיע בזמן לנמל התעופה אל דלפק של החברה שהנפיקה את הכרטיס זכאי לפיצוי.

ביחס לטענותיה של חברת דלתא נקבע כי אמנם מדובר בעיכוב "הקטן" שארך כ- שעה וחצי, אך לבסוף תוצאתו הובילה לביטול טיסה, ועל כן יש לראות בכל כעיכוב העולה על 8 שעות – על כל המשתמע מכך, ולפיצוי מלא בגין ביטול טיסה על פי הוראות חוק שירותי תעופה.

בין המשפט דחה גם את טענותיה הנוספות של חברת דלתא מהן עולה שיש להסיר את האחריות מעליה משום שפעלה למציאת טיסה חלופית כפי שמצווה עליה חוק שירותי התעופה וחוק התעופה האווירית, ובעקבות תנייה חוזית הפוטרת אותה מאחריות לפיצוי בגין עיכוב בטיסות מכיוון שהיא לא עמדה בחובת הזהירות החלה עליה מתוך עקרון דיני החוזים. לצד זאת יש לציין את הפליאה שהובעה בפסק הדין בשל התנהלותה של חברת דלתא שמיהרה למצוא לתובעים לפתרון לבין התנערותה מאחריות במסגרת ההליך המשפטי.

לעומת טענות התובעים ביחס לקרות מקרה מזכה ולהטבות הנגזרות ממנו – הרי שטענות התובע ביחס לאובדן ימי עבודה נדחו מאחר שלא הוכח על ידו נזק בפועל כפי שנדרש על ידי החוק. לעניין זה, נקבע כי חוק שירותי תובלה מתייחס לנזק ישיר שנגרם בפועל ולא לנזק פוטנציאלי. וכך, משום שהתובע לא הצליח להוכיח את הנזק שנגרם לו מאובדן ימי עבודה במהלך חג, הרי שטענותיו נדחו. כן נדחו טענות התובע מהטעם שיש לחלק את הנזק בין הנתבעות ואף גם בין התובעים בשל אשם תורם הרובץ לפתחם.

עם זאת, בית המשפט מצא לנכון לחייב את דלתא וחברת אל על בתשלום פיצויים לדוגמא ללא הוכחת נזק בגין אי מתן ההטבות לתובע מכח החוק, שכן חלפו מעל 45 יום מהמועד בו ביקשו התובעים לקבל פיצוי כדין ועד היום בו התקבל הפיצוי אשר ניתן לבסוף לאחר שהוגשה תביעה על ידי התובעים.

חברת אל על חויבה בפיצוי מוסכם בעקבות סירובה להעלות את הנוסעים לטיסה, ולספק את השירות שאליו התחייבה, וזאת בעקבות המחלוקת שניטשה בינה לבין חברת דלתא שמקורה בדחיית הזמנה שלא בוצעה לאותה מחלקה (מחלקת תיירים לעומת מחלקה ראשונה). אי לכך, הוחלט לחייב את חברת אל על בפיצויים לדוגמא ללא הוכחת נזק בעקבות סירובה לספק שירות בעבור הכרטיסים שהוזמנו מראש.

כפיר חיון, עו"ד