ניתן לסווג עבירות בנייה ל- 2 שלבים. שלב ראשון - ביצוע עבודות הטעונות היתר מבלי שניתן לכך היתר, כלומר ביצוע העבודות שלא ניתן להן אישור מאת מוסד התכנון הנדרש. אולם, בתום העבודות לא מבוצעת עוד עבירה של בנייה, אלא שמבוצע שימוש בניגוד להיתר שניתן - כלומר שימוש חורג שלא כדין. בהתאם לכך, תקופת ההתיישנות של ביצוע עבודות הבנייה מתחילה להתיישן בסיום העבודות, בעוד השימוש החורג אינו מתיישן שכן העבירה מתחדשת מדי יום בו מבוצע השימוש. עם זאת, חרף היותה של עבירת השימוש החורג נטולת התיישנות ישנן מגבלות לאכיפתה ולנקיטה בהליכים משפטיים בגינה בחלוף זמן רב.
עבירת הבנייה מתגבשת בעקבות אי עמידה בהוראות חוק התכנון והבניה, כשלצורך הרשעה בביצוע עבירה די בקיום היסוד העובדתי (ללא כל יסוד נפשי). לכן, ובשים לב לכך שהעבירה הינה מסוג אחריות קפידה (ללא יסוד נפשי) היקף טענות ההגנה הולך ומתמעט. למרות זאת, ישנן מספר טענות הגנה שניתן לעשות בהן שימוש ביטול כתב האישום שהוגש או לחלופין על מנת לקבל פיצוי.
במסגרת הטענות המקדמיות יש לציין את הטענה השכיחה ביותר - "הגנה מן הצדק". טענה זו מעוגנת הן בחוק העונשין והן בסעיפים שונים בחוק התכנון והבניה. לצורך עמידה במבחני ההגנה מן הצדק יש לעמוד במבחן תלת שלבי בו בוחן את בית המשפט (בין היתר) את מידת ועוצמת הפגיעה בהליכים שנוהלו כנגד הנאשם, האם המשך ההליך פוגע בתחושת הצדק ולבסוף מבחן המאזן בין חומרת העבירה ואשמתו של הנאשם לבין הטעם לפגע העולה ממעשי הראשות.
הוכחת טענת הגנה מן הצדק אינה משימה פשוטה ויש לעמוד בתנאים רבים לצורך כך. במאמר קודם שנכתב בעניין ביטול כתב אישום בגין עבירות בניה בשל מחדלי הרשות בבקשה שהוגשה לאישור היתר תוארה כיצד נדחתה טענת הגנה מן הצדק בשל אכיפה בררנית, לצד קבלה טענה אחרת של הגנה מן הצדק בשל מחדליה ורשלנותה של המאשימה שהתגלו בשלבי הבקשה להיתר.
טענות נוספות ניתן להעלות בגין נקיטה מאוחרת של הליכים פליליים כעבור שנים רבות מעת ביצוע העבודות ללא היתר וכן בחלוף שנים רבות של שימוש. במצב זה נטען כי התרשלותה של הרשות מלאכוף את דיני התכנון והבניה במשך זמן רב כל כך מונע ממנה להעלות את טענותיה בשלב מאוחר, אך לטענה זו ישנם סייגים המשתנים בהתאם לחומרת העבירות. עם זאת, לעניין הקשיים העומדים בפני הרשות בבואה לטעון כנגד עבירות ישנות הטיב לבטא כבוד השופט דיסקין בהליך עפ"א (ת"א) 33234-01-10 עיריית תל אביב-יפו נ' יצחק חרותי, כך:
"אוזלת ידה, או שתיקתה הרועמת של הרשות, אשר שקטה על שמריה למעלה מחמישה עשורים, ישבה באפס מעשה, לא העירה דבר לגבי השימוש החורג – לא למשיבים ולא לקודמיהם, ומעולם לא טרחה להתריע או להזהיר בדבר אי חוקיות השימוש, למרות שהיתר הבנייה היה קיים בתיק הבניין שנמצא בחזקתה ובמשמורתה של העירייה יוצרת תחושה של פגיעה בתחושת הצדק וההגינות, ובנסיבות נדירות ויוצאות דופן אלה יש הצדקה ליישם את ההגנה מן הצדק על המקרה הנדון"
טענה נוספת המועלת לעתים קרובות נעוצה באי עמידה של רשויות האכיפה בנהלים שנקבעו על ידם, בסטייה ממדיניות האכיפה הנהוגה על ידם, חריגה מהנחיות מרחביות שנקבעו על ידם או שינוי הנובע מהן שלא היה קודם לכן וכן אי עמידה בהנחיות היועמ"ש ובמדיניות שנקבעה על ידי המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין (כיום "המחלקה להנחיית תובעים מוסמכי היועץ המשפטי לממשלה").
בהליך (ת"א) 7146-01-11 מדינת ישראל נ' רות רוזן, נדון כתב אישום שהוגש כנגד עבירות בנייה שבנייתן נעשתה כ- 80 שנה לפני שהוגש כתב האישום, וביתר פירוט כך. הבניין בו בוצעו חריגות הבנייה נבנה עפ"י 2 היתרים שניתנו בשנת 1933 ו- 1934. במסגרת זו פוצלו דירות הנמצאות בקומה ה- 2 וה- 4 הרביעית למספר יחידות דיור. לטענת המאשימה, יש להרשיע את הנאשמת בעקבות חריגות הבנייה והשימוש החורג שבוצע אגב חריגות אלו.
לעומת זאת, הנאשמת טענה כי ההיתר לא מתייחס לא מגביל את מספר הדירות בכל קומה, אלא את מספר החדרים - ולראיה הובאו מספר ראיות על ידה לצורך כך. אולם, חלק מטענות אלו נסתרו על ידי התביעה. עוד טענה הנאשמת כי הגשת כתב האישום כגדה אינו עומד בהנחיות של המחלקה לדיני מקרקעין וכן שלא ניתן לכתב אישום זה אישורה של המחלקה. בנוסף, נטען להגנה מן הצדק לאור העובדה כי הנאשמת לא הייתה מודעת כלל לעבירות הבנייה שבוצעו וכי היא אינה אחראית להן וכן בשל הרב הזמן שעבר מאז שבוצעו עבירות הבנייה לראשונה.
במסגרת זו נקבע על ידי בית המשפט שדן בתיק כי יש לקבל את טענות ההגנה ולזכות את הנאשמת וזאת מהטעמים שלהלן. בית המשפט לא מצא טעם לזכות את הנאשמת מהטענה כי ההיתר מתייחס למספר החדרים ואינו מגביל את מספר יחידות הדיור משום שבאותה העת נאסרה פעולת הפיצול גם בפקודת בניין ערים שהוחלפה על ידי חוק התכנון והבניה.
עם זאת, בית המשפט מצא כי משך הזמן הניכר מאז פתיחת ההליכים מגביל את התביעה מלהגיש כתב אישום שעה שלהתרשלותה תרומה נכבדת לכף, ושעה שהעניין הציבורי בחלוף זמן רב כל כך מאז החלו עבירות הבנייה נחלש עד שכמעט ואינו קיים. כן הוחלט לזכות את הנאשמת מכיוון שהנתבעת אל הוכיחה כי קיבלה את האישור בכתב של מחלקת דיני מקרקעין, וזאת בשים לב לכך שאישור גורף או אישור מאוחר ללא פירוט לא מספקים את רב ההוכחה הנדרש.
Comments