פקודת העיריות (נוסח חדש) מסמיכה את הרשויות המקומיות לתקן חוקי עזר שיאפשרו להן להתמודד ולפעול לתיקון והריסה של מבנים מסוכנים. כלומר, מבנים המסכנים את שלום הציבור, עוברי אורח ודרי הבניין.
הצורך להכריז על בניין כמבנה מסוכן יכול לנבוע מחשש לקריסתו בשל בניין, פגיעה בקירות התומכים, בעיות רטיבות חמורות, חשיפה של יסודות המבנה, נפילה של אריחים, חשש ליציבות המבנה, שינויים חיצוניים שמשפיעים על המבנה (כפי שיפורט בהמשך), ליקויי בנייה ועוד שורה ארוכה של פגמים וכשלים.
ואכן, רשויות מקומיות רבות תיקנו חוקי עזר אשר מאפשרים להן לפעול בנושא, ואף חלקן הקימו מחלקות ייעודיות למבנים מסוכנים. במסגרת חוקים אלו, שבדרך כלל נוסחם זהה, הותוו אמות המידה, דרכי הפעולה והוראות שונות הנוגעות למבנים מסוכנים.
להכרזה על מבנה מסוכן יש השפעות לא מבוטלת על בעלי הזכויות בנכס אשר יתקשו ככול הנראה למכור את דירתם, לתקן ליקויים בדחיפות אם ההכרזה בוצעה לאחר שהם מכרו את דירתם (אך טרם מסרו אותה לידי הקונה), השפעה פסיכולוגית בעקבות "השם הרע" שיצא לנכס, תיעוד בתיק הבניין וכו'.
ההכרזה על מבנה מסוכן נעשית בדרך כלל בעקבות קיומו של ליקוי שלא תוקן על ידי בעלי הדירות חרף התראות ובקשות שנשלחו או בשל ליקוי שטיפולו דחוף. העדר תיקון עלול לגרור הגשת כתבי אישום על ידי הוועדה המקומית, הוצאת צווים, פינוי של המבנה, הריסתו וכיוצא בזה פעולות. לכן, לצד החסרונות ו- "הכתמת" המבנה – מדובר בפעולה שמתמרצת ודוחפת את בעלי הזכויות לפעול לתיקון הגורם המסכן.
בהליך עת"מ (חיפה) 2204-02-16 נילי קריספין נ' יורם ישראלי ראש המועצה המקומית מטה אשר, בית המשפט נדרש להכריע במחלוקת שהתגלעה בין הוועדה המקומית לתכנון ולבניה מטה אשר לבין העותרת שהינה בעלת בית פרטי אשר נמצא בשטחה המוניציפאלי של הוועדה המקומית.
לפי עובדות המקרה, העותרת הגישה עתירה מנהלית כנגד החלטת יו"ר הוועדה המקומית להכריז על דירתה כמבנה מסוכן, זאת בעקבות שורה של ליקויים מסכני חיי שהתגלו בה. עוד הלינה העותרת על כך שהדרישה לתיקון הליקויים הופנתה אליה ולא לקבלן שביצע את העבודות בסביבת המגרש עליו נמצאת דירתה בשליחותה של הוועדה המקומית.
מדובר בשני ליקויים מהותיים ועיקריים בקירות התומכים של המבנה – קיר הכובד וקיר הבטון. אולם, אף על פי שלא היה ספק שמדובר במבנה מסוכן – ניטשה בין הצדדים מחלוקת האם סכנה נובעת מהקיר שבסמוך אליו ביצעה הוועדה המקומית עבודות או לאו.
על מנת להוכיח את טענותיה, העותרת צירפה מספר חוות דעת שנערכו על ידי מספר מומחים במועדים שונם. על פי חוות הדעת, נשקפת למבנה סכנה בעקבות כשלים שהתגלו בקירות, וכן נקבעו בהן הדרכים לתיקונם. על בסיס חוות הדעת הללו, הוועדה המקומית קבעה כי מדובר במבנה מסוכן, את עבודות התיקון והטילה את העותרת את האחריות לבצע את העבודות.
בסיכומו של דבר, בין המשפט קיבל את העתירה באופן חלקי, כך שהוא הורה לוועדה המקומית להסיר את ההכרזה על הבניין כמבנה מסוכן – זאת לנוכח העובדה שיו"ר הוועדה המקומית הסתמך על חוות דעת שאינן של מהנדס הוועדה.
לעומת זאת, בית המשפט דחה את הדרישה להטיל את האחריות לתיקון הליקויים על הקבלן שביצע את העבודות מטעם הוועדה המקומית, שכן חוק העזר מסמיך את הוועדה לחייב רק את בעלי הזכויות לבצע עבודות לתיקון הליקויים. כך שאת שאלת האחריות ונשיאה בעלות תיקון הליקויים יש לפתור במסגרת תביעה כספית – נזיקית שתוגש בנושא.
تعليقات